מאירפלד השקעות ונהול בע"מ ואח' נ' שטירון השקעות בע"מ ואח'

החלטה

תיק זה הגיע אלי לאחר שהיה אצלי בסיבוב הראשון במסגרת החלטה שנתתי מיום 15.10.13 בנוגע לסעדים זמניים, אשר הוגשו ע"י המבקשים ואשר למעשה צומצמו על ידי בהחלטתי זו.

התיק העיקרי בתיק זה מתנהל בפני כב' השופטת אטיאס וכפי שהבנתי מהצדדים בדיון מיום 13.1.14, מתנהל תיק נוסף בו הוגשה תביעת פינוי וסילוק יד וסעד כספי נתבע של מליון ₪ בתיק נוסף המתנהל בביהמ"ש השלום בחיפה, שמספרו 12860-11-13 וביחס לשני התיקים תוגש בקשה מוסכמת לאיחוד התיקים לכב' הנשיא רקם.

התיק הגיע אלי כאמור בבקשה נוספת שהוגשה ע"י המבקשים לצווי מניעה נוספים וכן בטענה לפקודת ביזיון בימ"ש.

בהחלטתי מיום 15.10.13 כתבתי: "לא תעשה כל בנייה מכל סוג בשטח המוגדר "חדר זכוכית" לרבות חדר הקירור והמסומן כך במפה המיצבית שנעשתה ע"י המודד לבנברג. המשיבים יוכלו לעשות כל בנייה בחלקה 53 ובחלקה 123 הנמצאת ברשותם".

כאן המקום לומר, כי דחיתי בהחלטתי מיום 15.10.13 את עמדת המבקשים, כי יש לתת צו המתייחס לאותו "משולש" שנמצא בנספח מב1 (מפה מיצבית המודד מטעם המשיבים), כאשר מדובר היה בסלע ומעין מערה, שלטענת המבקשים מהווה גבול של החלקות ואשר לטענת המבקשים יש להם בו זכויות, דבר שהמשיבים התנגדו לו מכל וכל.

לאור אופייה של הבקשה החדשה המונחת בפניי, יש לראות את ההחלטה מיום 15.10.13 על נימוקיה כחלק אינטגרלי מהחלטה זו.

לגופן של הבקשות העומדות בפניי:

עניינן של הבקשות מתייחס מצד אחד לטענה שהמשיבים ביזו את החלטת בימ"ש מיום 15.10.13 ככל שהדבר נוגע לאותו שטח נשוא צו המניעה ומצד שני לשינוי נסיבות שמכוחן מתבקש ביהמ"ש לאסור גם בצו מניעה בכל הנוגע לאותו חלק נוסף שלמעשה כבר נהרס ואשר אליו מתייחסת בקשה נוספת לצו מניעה.

תגובת המשיבים ניתנה במעמד ישיבת בימ"ש מיום 13.1.14, הן בכתב והן בע"פ ואתייחס אליה בהמשך.

אדון תחילה בבקשה לפי פקודת ביזיון בימ"ש:

על פי טענתם של המבקשים, תוך כדי ביצוע עבודות בסמוך לאותו "חדר זכוכית" אשר נחזה היטב בתמונות אשר צורפו לבקשתה, ביצע טרקטור של המשיבים עבודות שבמהלכן ניזוקו בלטות אשר היו מורכבות על אותו שטח.

מדובר לטענת המבקשים בהפרה ברורה של צו בימ"ש ובביצוע עבודות תוך שימוש בטרקטור שבמהלכם הוסרו אותן בלטות.

על כך הוגשה ע"י המבקשים תלונה למשטרה.

יש לציין, כי לא הוצגו תמונות המציגות את עבודת הטרקטור והפוגעות בצורה חזיתית ומפורשת באותן בלטות ולמעשה על כך הצהיר המצהיר מטעם המבקשות, מר מאירפלד, שאף נחקר בעניין.

המשיבים טענו לעומת זאת, כי אם נפלו שתי בלטות ולא יותר, לא נעשה הדבר מתוך הפרה של צו בימ"ש ולכן אין מקום להיעתר לבקשה לפקודת ביזיון בימ"ש.

למדתי מפי ב"כ המשיבים כי כנראה בלטות שהיו חיפוי של אותו חדר זכוכית בחלקו נפלו כתוצאה מקידוחים שבוצעו בשטחם של המשיבים ומר שטרית אשר נחקר על תצהירו טען אף, כי מן הסתם בלטות אלו נפלו כתוצאה מפעולות שביצע מר מאירפלד עצמו, שעה שפגע בגדר אשר הושמה ע"י המשיבים במטרה להפריד בין שתי החלקות ועל מנת לשמור על קיום צו ביהמ"ש מיום 15.10.13.

עוד טענו המשיבים, כי התנהגות המבקשים נגועה בשיהוי, שעה שלא פנו לביהמ"ש מייד אלא פנו לעיריית חיפה בבקשה להפסקת עבודה וכי הקונסטרוקטור אליו פנו ואשר עליו הם מסתמכים בבקשתם חוות דעתו היא מתחילת 12/2012, שעה שהבקשה לבימ"ש הוגשה בתאריך 12.1.14.

על כך הסבירו המבקשים וכן בא כוחם, כי עו"ד כהן היה חולה ולכן נמנעה מהם היכולת לפנות לביהמ"ש בזמן אמת עם הבקשה האמורה.

לאחר ששמעתי את המצהירים, ומדובר יש לומר במחלוקת עובדתית וכן עיינתי בטענותיהם, אני נותן בזאת את החלטתי: